במפגש זה נעסוק בתופעה יומיומית ושכיחה, שאינה אבחנה פסיכיאטרית אך משפיעה עמוקות על חוויית החיים:
מצבים של נסיגה פנימית — ניתוק, קהות, עצירה — המאפשרים תפקוד והמשכיות, אך מצמצמים מגע רגשי וחווייתי.

ננסה להבין כיצד נראית דיסוציאציה יומיומית אצל אנשים מתפקדים, מה מתנתק בתוכה, ולמה היא מופיעה דווקא כפתרון. נבחן את התופעה דרך כמה שפות פסיכולוגיות משלימות: משולש הרגש של מלאן והקשר בין רגש, חרדה והגנות; התקשורת המקרבת, שבה דיסוציאציה מופיעה כניתוק מצרכים והישארות עם אסטרטגיות; ו־IFS  הרואה בדיסוציאציה פעילות של “כבאים” שמטרתם לייצב מערכת שמרגישה בסכנה. מתוך כך נציע כיוונים וכלים לעבודה טיפולית עם מטופלים שמדווחים על ניתוק, קהות או “אני לא מרגיש/ה כלום” — כולל מה לא למהר לעשות, ואיך לאפשר חזרה הדרגתית ובטוחה למגע.

במקביל נבחן הבחנות בודהיסטיות: דיסוציאציה כאויב הקרוב של השתוות הנפש ודיסוציאציה כתנועת “הטייס האוטומטי” — תפקוד ויציבות בלי נוכחות. נבחין בין אי־אחיזה לבין היעדר חוויה, ובין שקט חי לשקט שנובע מדיכוי.

כרגיל במרחב השלישי, נשלב גם תרגול מדיטציה קצר, שמכוון לתנועה מדיסוציאציה לאינטגרציה.