אותנטיות נתפסת לעיתים כאחד מיעדי הליבה של טיפול נפשי – האפשרות של האדם "להיות הוא עצמו". ואכן, מטופלים ומטפלים כאחד נוטים לראות באותנטיות תנאי לריפוי ולחיים מלאים. אך מהי אותנטיות למעשה? האם מדובר בהשגה של "עצמי אמיתי", או בחיפוש שעלול להפוך למקור סבל נוסף? במפגש זה נבחן את מושג האותנטיות כפי שתואר על ידי הוגים מרכזיים – ויניקוט, רוג’רס ופסיכולוגיית העצמי – ונעמוד על המרכיבים הפסיכולוגיים השונים שמרכיבים את החוויה הזו. במקביל, נציג את נקודת המבט הבודהיסטית, המערערת על עצם החיפוש אחר "עצמי אותנטי", ורואה בו אשליה מבוססת בורות המסכנת את החופש הפנימי.

במאמרו האניגמטי שפורסם רק לאחר מותו, תיאר ויניקוט את הפחד מהתמוטטות, שקיים אצל רוב בני האדם. לטענתו, איננו חוששים מהתמוטטות שעתידה להתרחש - אלא מזו שכבר התרחשה בעבר, אך לא נחוותה במודעות. הקריסה הראשונית הזו נצרבה בגוף ובנפש כזיכרון לא־נחווה, וממשיכה להדהד כפחד עמוק מאובדן, מקריסה, מאי-היות. בבודהיזם, חוויה דומה מתוארת כרגע של התמוססות ה'עצמי' - פירוק של תחושת ה"אני" הקבוע. אך כאן, אותה התפרקות נתפסת לא כאיום אלא כהזמנה: להיפתח לריק שממנו עשוי לצמוח חופש חדש. במפגש זה ננוע בין 2 השפות - הפסיכואנליטית והבודהיסטית - ונחקור כיצד רגעים של קריסה, ריקנות ואי־קיום יכולים להפוך למרחב של התהוות, חמלה וחופש.

מה גורם לנו למצוא את עצמנו שוב ושוב באותן עמדות, באותם יחסים, מול אותו כאב מוכר? מה מניע את גלגל השחזור הזה - והאם אפשר בכלל לעצור אותו? במפגש זה נצלול לתופעת השחזור הכפייתי: נתחיל ב"כפיית החזרה" של פרויד, נמשיך אל פיירברן והפנמת האובייקט הרע ומשם נרחיב למבט אבולוציוני על דפוסים חוזרים. את חלקו השני של המפגש נקדיש לניתוח בודהיסטי של קארמה וסנקהרות - הפעולות שמייצרות דפוסים שמניעים את גלגל החזרתיות. בין 2 השפות - הפסיכואנליטית והבודהיסטית - נבחן כיצד דפוסי חזרה נוצרים, מה הם מבקשים לרפא, וכיצד רגע של תשומת לב ואי־הזדהות יכול להתחיל לשחרר את התנועה הזו. באמצע המפגש נשלב מדיטציה קצרה על חוויית השחזור עצמה.